בית הכנסת בגטבורג

בית הכנסת בגטבורג
Göteborgs synagoga
מידע כללי
סוג	בית כנסת, מכלול מבנים
כתובת	Inom Vallgraven
מיקום	גטבורג
מדינה	שוודיה
זרם	קונסרבטיבי
רב בית הכנסת	עוזי לוין
נוסח תפילה	נוסח אשכנז
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1855
תאריך פתיחה רשמי	1855
אדריכל	אוגוסט קרוגר
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו-ביזנטית
קואורדינטות	57°42′20″N 11°58′21″E / 57.70555556°N 11.9725°E
	(למפת שוודיה רגילה) סטוקהולם אופסלה האלמסטד מאלמה קרלסקרונה אומאו יבלה קירונה קרלסטד ויסבי נורווגיה פינלנד לטביה ליטא אסטוניה דנמרק האוקיינוס; האטלנטי; הים; הבלטי; בית הכנסת בגטבורג

בית הכנסת בגטבורג שבשוודיה נבנה בשנת 1855 ברחוב סטוּרה ניגַטַן (Stora Nygatan) בעיצובו של האדריכל אוגוסט קרוגר והוא בית הכנסת הפעיל העתיק ביותר בשוודיה. בית הכנסת משתייך לזרם היהדות הקונסרבטיבית אם כי הישיבה בין נשים וגברים היא נפרדת, והתפילה בבית הכנסת היא בנוסח אשכנז. רב בית הכנסת נכון ל-2019 הוא הישראלי עוזי לוין (המעביר גם הרצאות), והחזן הוא ליאון פרלמן. המבנה מכיל 300 מקומות. בית הכנסת המקורי נבנה במקום אחר (רחוב דרוטנינג) אולם הוא נשרף כמעט לאחר בנייתו, ב-1802. מלבד היותו מקום פולחן, משמש המבנה גם את הקהילה היהודית המקומית, שמנהלת את כל תחומי החיים הרוחניים של הקהילה (ערבי שבת, נישואין, בת ובר מצווה וכדומה).

לאחר מספר תקיפות אנטישמיות ונאו-נאציות שהתרחשו בעשור הראשון והשני של המאה ה-21, הוקף בית הכנסת בגדר ובשומרים, והכניסה אליו מתאפשרת רק לאחר תשאול ביטחוני והצגת מסמך מזהה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גטבורג הוקמה על ידי המלך השוודי גוסטב השני על האי המלאכותי "ינום וולגרובן" (בשוודית: Inom Vallgraven; מילולית: "בתוך תעלת המגן"), כעיר מסחר מוגנת בקצה תעלת גטה ולכן היווה האי את אזור ההתיישבות הקדום ביותר בגטבורג והוא מכיל, בין היתר, גם את הקתדרלה, כנסיות זרות, פסלים ומבנים עתיקים אחרים, שהעתיק שבהם הוא מתוארך לשנת 1621^[1], אך רובם מהמאה ה-18. רבים מהמבנים הללו נבנו מעץ, שהיה זמין באזור זה וכך גם בית הכנסת הראשון בגטבורג. הוא נבנה בשלהי המאה ה-18 ברחוב "רחוב המלכה" (Drottninggatan) שנמצא במרכז האי, כ-200 מטרים מהקתדרלה וכ-500 מטרים מהנהר. מאחר שהיה מבנה עץ, הוא נשרף בשנת 1802. שש שנים לאחר מכן (1808) הוקדש בית כנסת חדש ברחוב המקביל, "רחוב הכנסייה" (Kyrkogatan 44), שבנוי בסגנון אדריכלות משולב, מבנה קובייתי בעל דלת מקומרת המזכירה סגנון פרסי, חלונות מקומרים וכיפה ירקרקה, אך גם בעל צריחונים מוגבהים במקצת בפינותיו המצביעה על ההשפעה הנוצרית. גם הוא לא האריך ימים וננטש לאחר מספר שנים, ונותר בעזבונו (עם אזוב המטפס על קירותיו החיצוניים). סביבו עדיין שוכן בית הקברות היהודי הישן, שגם הוא שילוב של מצבות מסורתיות כתובות בעברית, ומצבות משותפות כתובות בלשון המקומית, ואף מספר פסלים. המבנה הנוכחי של בית הכנסת נבנה לבסוף בקצהו של אותו רחוב, מול הפארק המרכזי על גדת התעלה והוקדש ב-12 באוקטובר 1855.

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל אוגוסט קרוגר בסגנון ומכיל 300 מקומות ישיבה ומאז ה-2 ביוני 1999 הוא בניין רשום^[2]. חזית המבנה מכילה דלת אחת ראשית, עם חלון משולש מעליה וצריחונים מעל קצוות המבנה בחלקו הקדמי והאחורי. עליהם ניצבים מגיני דוד עשויים מתכת, וכך מראהו החיצוני דומה למבנה כנסייה טיפוסית. המבנה הפנימי של בית הכנסת בנוי מספינה ראשית תלת קומתית עם ספסלי עץ משני צדיה, כשהקומה השנייה משקיפה על המתפללים משני צדי החלל המרכזי, ומהווה את עזרת הנשים. מול המושבים ניצבת הבמה, ומאחוריה ארון הקודש. מעליו ניצב עוגב שהיה בשימוש בעבר, אך בשנות ה-70 של המאה ה-20 נפסק השימוש בו לאור החלטת מועצת הקהילה, שקבעה כי "מדובר במנהג נוצרי ואין זה ראוי שיעשה בו שימוש במזמורי שבת"^[3].